שונית האלמוגים במפרץ אילת – עקבה הינה מערכת אקולוגית ייחודית המספקת בתי גידול מגוונים אשר משתרעים עד לעומק של כ-150 מ' ומאכלסים אלפי מיני דגים ומיני חסרי חוליות. שונית האלמוגים הינה שונית חוגרת (Fringing reef) לאורך קווי החוף הנוצרת מבנייה ביוגנית (באמצעות בע"ח גירניים) והיא בין שוניות האלמוגים הצפוניות ביותר בעולם (Loya, 2004; Dubinsky & Stambler, 2011; DiBattista et al., 2016; Eyal et al., 2019).
בים האדום (Red Sea) מתועדים כ-365 מיני אלמוגי אבן (אלמוגי-שש) הכוללים שיעור אנדמיזם גבוה של כ-5.5% (DiBattista et al., 2016) ומבניהם במפרץ אילת תועדו כ-138 מינים (Kochzius, 2002). אלמוגים אלו מקיימים סימביוזה עם אצות שיתופיות הנקראות זואוקסנטלות (מסוג Symbiodinium) משני גנוטיפים בלבד Clades A, C (Karako-Lampert et al., 2004). כ-30 מיני אלמוגים רכים (אלמוגי-שמונה) תועדו בצפון המפרץ ונמצא שעושר המינים בשוניות המזופוטיות (30-150 מ') גבוה מזה שבשוניות הרדודות (Shoham & Benayahu, 2017; Liberman et al., 2022).
טורפי האלמוגים (קורליבורים) הבולטים במפרץ אילת הינם חלזונות מסוג Drupella ובעיקר המין קטלמוג מקרין וכוכב הים כפת-קוצים קטלנית (Acanthaster planci) (Shafir et al., 2008; Stambler, 2013).
אחוז הכיסוי החי של אלמוגים (live coral coverage) בצפון המפרץ מנוטר באופן רציף משנת 2004 והגיע למקסימום של כ-26.4% אחוזי כיסוי בשנת 2013 ובשנים שלאחר מכן נע בטווח 24-25.3%. במרץ 2020 התחוללה סערה דרומית עוצמתית אשר פגעה בשוניות הרדודות ונמדדה ירידה של כ-1.5% כיסוי חי לשנה (במשך שנתיים רצופות). כיום, ממוצע הכיסוי החי של אלמוגים במפרץ עומד על 22.6±3.2% (Shaked & Genin, 2023).
בעשורים האחרונים תועדה תמותת אלמוגים מאסיבית ברחבי האוקיינוסים לאחר גלי חום בהם נמדדה טמפרטורת מים גבוהה בכ- 1-2˚C מעל הטמפ' המקומית המקסימלית בקיץ, אשר הובילה להלבנת האלמוגים (coral bleaching) ותמותתם. שוניות האלמוגים במפרץ אילת מוכיחות עמידות לשינויי האקלים המיוחסת לברירה אבולוציונית המעדיפה גנוטיפים עמידים לטמפ' גבוהות (בעקבות הגעת האלמוגים לצפון המפרץ מאזורים חמים בדרום הים האדום). מחקרים בצפון המפרץ בחנו את הפיזיולוגיה של האלמוגים ואת השינויים בעתודות האנרגיה של האלמוג והאצות השיתופיות תחת תרחישים שונים של שינויי אקלים צפויים. הממצאים מראים שמיני האלמוגים השכיחים במפרץ אילת אינם מלבינים ומפגינים שרידות אף בטמפ' של כ- +5˚C מעל הטמפ' המקומית המקס' בקיץ Fine et al., 2013; Kochman-Gino & Fine, 2023)). לפיכך, מפרץ אילת משמש כמקלט לשוניות אלמוגים מפני שינויי האקלים וכמקור להפצת פלנולות (תוצרי רבייה) לשוניות דרומיות שנפגעו בים האדום (Fine et al., 2013; Fine et al., 2019).
על אף העמידות הייחודית של שוניות האלמוגים במפרץ אילת מפני שינויי האקלים וחשיבותן האוניברסלית, שוניות אלו ניצבות בפני איומים שמקורם בהשפעות אנתרופוגניות מקומיות כגון דליפות נפט, העשרה בנוטריינטים, פגיעה פיסית ע"י צוללנים, זיהומי אור ורעש, פסולת בנייה ופיתוח חופי, פסולת פלסטיק, זיהום מתכות כבדות ועוד. כמו כן, קיימים במפרץ אילת גם גורמי לחץ טבעיים על השוניות כגון זיהומים נגיפיים וחיידקיים, אירועי שפל קיצוניים ושיטפונות בזק (Loya, 2004; Fine et al., 2019; Shaked & Genin, 2023
ביבליוגרפיה
DiBattista, J. D., Roberts, M. B., Bouwmeester, J., Bowen, B. W., Coker, D. J., Lozano‐Cortés, D. F., … & Berumen, M. L. (2016). A review of contemporary patterns of endemism for shallow water reef fauna in the Red Sea. Journal of Biogeography, 43(3), 423-439. doi:10.1111/jbi.12649.
Dubinsky, Z., & Stambler, N. (eds.) (2011). Coral reefs: An ecosystem in transition. Springer. 552p. doi: 10.1007/978-94-007-0114-4_6.
Eyal, G., Tamir, R., Kramer, N., Eyal-Shaham, L., & Loya, Y. (2019). The red sea: Israel. Mesophotic coral ecosystems, 199-214.
Fine, M., Gildor, H., & Genin, A. (2013). A coral reef refuge in the Red Sea. Global change biology, 19(12), 3640-3647.
Fine, M., Cinar, M., Voolstra, C. R., Safa, A., Rinkevich, B., Laffoley, D., … & Allemand, D. (2019). Coral reefs of the Red Sea – Challenges and potential solutions. Regional Studies in Marine Science, 25, 100498.
Karako-Lampert, S., Katcoff, D. J., Achituv, Y., Dubinsky, Z., & Stambler, N. (2004). Do clades of symbiotic dinoflagellates in scleractinian corals of the Gulf of Eilat (Red Sea) differ from those of other coral reefs?. Journal of experimental marine biology and ecology, 311(2), 301-314. doi: 10.1016/j.jembe.2004.05.015.
Kochman-Gino, N. A. R., & Fine, M. (2023). Reef building corals show resilience to the hottest marine heatwave on record in the Gulf of Aqaba. Frontiers in Marine Science. doi: 10.3389/fmars.2023.1215567.
Kochzius, M. (2002). Coral reefs in the Gulf of Aqaba. In book: Status of Coral Reefs of the World: 2002. (pp.52). Chapter: Coral reefs in the Gulf of Aqaba. Publisher: Australian Institute of Marine Science. Editors: Clive Wilkinson. publication/274344404_Coral_reefs_in_the_Gulf_of_Aqaba.
Liberman, R., Benayahu, Y., & Huchon, D. (2022). Octocorals in the Gulf of Aqaba exhibit high photosymbiont fidelity. Frontiers in Microbiology, 13. doi: 10.3389/fmicb.2022.1005471.
Loya, Y. (2004). The Coral Reefs of Eilat – Past, Present and Future: Three Decades of Coral Community Structure Studies. 1-34. doi: 10.1007/978-3-662-06414-6_1.
Shafir, S., Gur, O. & Rinkevich, B. (2008). A Drupella cornus outbreak in the northern Gulf of Eilat and changes in coral prey. Coral Reefs 27: 379-379. doi: 10.1007/s00338-008-0353-z.
Shaked, Y., & Genin, A. (2023). The Israel National Monitoring Program in the Northern Gulf of Eilat/Aqaba. Scientific Report 2022. 211 p. http://www.iui-eilat.ac.il/Research/NMPMeteoData.aspx.
Shoham, E., & Benayahu, Y. (2017). Higher species richness of octocorals in the upper mesophotic zone in Eilat (Gulf of Aqaba) compared to shallower reef zones. Coral Reefs, 36(1), 71-81. doi: 10.1007/s00338-016-1528-7.
Stambler, N. (2013). The glory of the sea: Stability and change in the aquatic systems of Israel.