הסיפור שלנו
המכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת (IUI) הוא אחד ממוסדות המחקר הייחודיים והחשובים בישראל – נקודת מפגש בין מדע, חזון ומורשת. כאן, על שפת הים האדום, חוברים יחד היסטוריה של תעוזה מדעית, שיתופי פעולה בין־אוניברסיטאיים פורצי דרך, ומצוינות מחקרית המוכרת בארץ ובעולם.
מחזון למציאות – ראשית הדרך
שורשיו של המכון נטועים לפני למעלה ממאה שנה, בשנת 1919, כאשר ד"ר ולטר שטייניץ פרסם חזון ותוכנית מקיפה להקמת תחנת מחקר לביולוגיה ימית בארץ ישראל. שטייניץ האב, חוקר ומדען בעל שם, זיהה את הפוטנציאל האדיר הטמון בחקר הסביבה הימית לצורך קידום המדע, הכלכלה וההבנה האקולוגית של האזור. חזון זה מצא את דרכו אל בנו, פרופ' היינץ שטייניץ מהאוניברסיטה העברית בירושלים, זואולוג וביולוג ימי בעל שם עולמי. היינץ ראה במפרץ אילת – בקצה הדרומי של ישראל – "מעבדה טבעית" יוצאת דופן: אזור בעל מגוון ביולוגי עשיר, ייחודי ושונה לחלוטין מזה של הים התיכון, וכן נקודת מפתח ביוגאוגרפית המקשרת בין האוקיינוס ההודי לים התיכון באמצעות תעלת סואץ. מיקומו המיוחד של המפרץ מאפשר לחקור תופעות כמו נדידת מינים ימיים, השפעות שינויי אקלים, ותהליכים אקולוגיים מורכבים – כל זאת בסביבה חיה, מגוונת ודינמית. בנוסף, היינץ זיהה את הסיכונים האורבים למערכת האקולוגית הרגישה של המפרץ כתוצאה מזיהום סביבתי, פעילות נמלים ותעבורת אוניות, והאמין כי תחנת מחקר ימית יכולה לשמש כלי חיוני לניטור, מחקר והגנה על המשאבים הימיים. בשנות ה־50 וה־60 הקדיש היינץ שנים של מחקר, קשרים בינלאומיים ותכנון מוקפד, תוך ביקורים בעשרות תחנות מחקר ימי ברחבי העולם, במטרה ללמוד, לאמץ ולשפר מודלים לתחנת מחקר מודרנית שתוקם באילת.
מהמעבדה למכון בינאוניברסיטאי – פריצת דרך לאומית
החזון הפך למציאות בשנת 1968, עם חנוכת המעבדה לביולוגיה ימית של האוניברסיטה העברית באילת. המעבדה – לימים על שמו של היינץ שטייניץ, שנפטר בפתאומיות בשנת 1971 – הפכה במהרה למוקד פעילות מדעית בינלאומית. בשנותיה הראשונות התקיימו בה סקרים ומחקרים רחבי היקף בשוניות האלמוגים של אילת וסיני, בים הפתוח ובתחומים מגוונים של מדעי הים. מחקרים אלו, שנערכו בשיתוף פעולה עם אוניברסיטאות ומכוני מחקר בארץ ובעולם, הובילו לפריצות דרך מדעיות רבות – החל בחקר ביולוגיה ואקולוגיה של אלמוגים ודגים, דרך ביוגיאוכימיה של שוניות ועד מחקרי מיקרוביולוגיה וסוגיות של פתולוגיה ימית. המעבדה אירחה לאורך השנים גם את המרכז לחקר מדגה ימי של המכון לחקר ימים ואגמים, שבו הצליחו לראשונה לביית את הדג Sparus aurata – כיום אחד ממיני הדגים הימיים הנפוצים בשוק העולמי. כבר אז, המעבדה באילת נחשבה למוקד בינלאומי למחקר ימי, משכה חוקרים מרחבי העולם והיוותה בית לסטודנטים רבים שביצעו בה את עבודות המאסטר והדוקטורט שלהם. ההטרוגניות המדעית, ההישגים המחקריים ושיתופי הפעולה הענפים הביאו בשנת 1984 להחלטה היסטורית של המועצה להשכלה גבוהה: להפוך את המעבדה למכון בינאוניברסיטאי – המוסד האקדמי היחיד בישראל המנוהל ונמצא בבעלות משותפת של כל אוניברסיטאות המחקר במדינה. השינוי נבע מהכרה בכך שמדעי הים הם תחום בין־תחומי במהותו, המחייב שיתוף ידע, משאבים ותשתיות בקנה מידה לאומי. המהלך לווה בוויתור נדיר מצד האוניברסיטה העברית – שהייתה בעלת הנכס – לשתף בו את כלל האוניברסיטאות בישראל, ובכך ליצור מודל ייחודי לשיתוף משאבים ומיצוי אופטימלי של תשתיות מדעיות במדינה בעלת משאבים מוגבלים.
מוקד בינלאומי למצוינות במדעי הים
מאז ועד היום, המכון הבינאוניברסיטאי באילת משמש בית לחוקרים מהארץ ומהעולם, לסטודנטים לתארים מתקדמים, ולשיתופי פעולה מדעיים חוצי גבולות. המכון מפעיל מערך תשתיות מחקר והוראה מהמתקדמים בעולם: כלי שיט ייעודיים למחקר, מערכות ניסוי ייחודיות במי ים, מעבדות מתקדמות, ואפשרות נדירה לחקור מערכות אקולוגיות ימיות בשטח – היישר משפת המכון. כמרכז מצוינות לאומי ובינלאומי, המכון מקיים פעילות מחקרית במגוון תחומים – ביולוגיה ואקולוגיה ימית, אוקיינוגרפיה פיזיקלית וכימית, ביוגיאוכימיה, שמירת סביבה ימית, ואף תחומי הנדסה ועיצוב תעשייתי בהקשר ימי. השילוב בין מיקום אסטרטגי ייחודי, תשתיות מתקדמות, קהילה מדעית מגוונת ורשת קשרים בינלאומית – מציב את המכון בחזית המחקר הימי העולמי. כיום, המכון הבינאוניברסיטאי ממשיך לשמר ולהרחיב את מורשת המייסדים – לקדם ידע מדעי, להכשיר את הדור הבא של מדעני הים, ולהיות שגריר של מצוינות מחקרית ישראלית בזירה הבינלאומית. כאן, בקצה הדרומי של ישראל, החזון שהחל לפני יותר ממאה שנה ממשיך לפעול – לטובת המדע, החברה והסביבה הימית כולה.