אודות תכנית הניטור

רקע

ראש מפרץ אילת מהווה מערכת אקולוגית ימית ייחודית בעלת חשיבות סביבתית וכלכלית ממדרגה ראשונה. השילוב הייחודי שבין המדבר לשונית האלמוגים הביא להתפתחותה המואצת של התיירות באילת ולהתבססותה כענף הכלכלי המרכזי ברמה האזורית והלאומית. גם בשנה הנוכחית בה הבעיות הביטחוניות פגעו קשות בתיירות, עלה מספר הלינות בבתי המלון באילת על 5 מיליון (למעלה משני מיליון מבקרים בשנה), בעיקר בזכות מגמת העלייה של תיירות הפנים יחסית לשנה החולפת. בד בבד, חלה בשנים האחרונות הידרדרות מדאיגה ב"בריאותה" של המערכת האקולוגית הימית באילת. בפרט, תועדה הידרדרות קיצונית בשונית האלמוגים, הכוללת ירידה דרסטית (מאז 1986) של עשרות אחוזים בכיסוי הכולל של אלמוגים, העלמות מינים שהיו נפוצים (כמו חבצלות הים) וירידה של למעלה מ-90% בשכיחותם של מספר מיני אלמוגים חשובים (כולל שיחן מצוי, ו"אלמוג האש" – שני מינים דומיננטיים בשונית האילתית).

ההידרדרות לא פסחה גם על בתי גידול נוספים, כמו משטחי עשב הים וחופים חוליים. הסיבות להידרדרות אינן ברורות ומשמשות נושא לויכוחים ציבוריים הן בקרב הקהילייה המדעית והן מחוצה לה. הסיבות האפשריות העיקריות המועלות כוללות את אלו הקשורות לפיתוח העירוני המואץ (ביוב, פיזור חול בחופים, נגר מזוהם בשיטפונות רחוב), פעילות הנמל (אבק פוספטים, זיהום בנפט, מתכות כבדות וחומרי אנטי-פאולינג), תיירות (נזקים מכאניים והרחפת סדימנטים ע"י צוללנים) וחקלאות ימית (כלובי הדגים). אין ספק שאם לא תינקטנה פעולות מיידיות לעצירת מגמת ההידרדרות המתמשכת, יהפכו השונית ובתי הגידול שמסביבה לאתרים שוממים. לדברים השלכות חמורות באשר לשימור ושיקום המערכת האקולוגית של מפרץ אילת כנכס לאומי ועולמי ממדרגה ראשונה (השוניות באילת הן הצפוניות בחלק זה של כדור הארץ) והשלכות כלכליות משמעותיות ביותר לישראל ולירדן.

פעולות המנע והשיקום אינן מתבצעות משום שאין הסכמה מדעית ביחס לטיבן וממדיהן. העדרן של מסקנות מדעיות מוסכמות נובע בראש ובראשונה מהעדר נתונים ארוכי טווח על פרמטרים מרכזיים הקובעים את תפקודן של המערכות האקולוגיות במפרץ. האופן היחיד שבו נתונים כאלה יכולים להיות זמינים הנו ביצוע ניטור ארוך טווח ורב תחומי. ניטור כזה הכרחי ללימוד הבעיות, הפקת לקחים והמלצה על נקיטת אמצעים אפקטיביים. כל פעולות הניטור שהתקיימו עד כה במפרץ אילת בוצעו במסגרת תכניות מחקר קצרות טווח שמומנו מקרנות מחקר בינלאומיות (פרוייקט ה- DCPE בשנים 1976-1974, פרוייקט ה- REEFLUX בשנים 1988-1991 ולאחרונה פרוייקט "פארק השלום – RSMPP מטעם USAID-MERC 2002‑1999). מתכניות המחקר הללו עולה מסקנה חד משמעית בדבר קיומו של נזק הולך ומחריף במערכת האקולוגית של צפון מפרץ אילת. עם זאת, משך הזמן הקצר והאופי השונה של שלוש התוכניות הנ"ל הותיר בעינו את חוסר הידע אודות הסיבות לנזקים העיקריים. ידע זה נחוץ על מנת לגבש המלצות מוסכמות לפעולות מנע.

מטרת הניטור במפרץ אילת

ייעוד של תכנית הניטור הינו יצירת תשתית ידע עובדתי ארוך טווח על מצב המערכת האקולוגית הימית במפרץ אילת. תשתית זו תשמש בסיס מדעי קבוע לגיבוש המלצות ביצועיות לפתרון בעיות אקולוגיות, ניהול תוכניות ממשק סביבתי והמשך פיתוח מושכל של אזור החוף והמים בתחום מדינת ישראל במפרץ אילת.

על מנת למלא את ייעודה, יהיה על תכנית הניטור לממש את המטרות הבאות:

• לבנות ולהפעיל מערך מודרני מתקדם למדידה קבועה ומתמשכת של הפרמטרים האקולוגיים המרכזיים בבתי הגידול העיקריים של המערכת האקולוגית של מפרץ אילת.
• לבחון את קיומן של מגמות שינויים אקולוגיים ולאמוד את עצמתם.
• להעריך באופן שוטף את מצב "בריאות" המערכת.
• לקבוע את מידת השפעתם האקולוגית של גורמי זיהום שונים ולעקוב אחריהם.
• לבנות את בסיס הידע הדרוש לבניית מודלים לחיזוי השפעתם האפשרית של גורמים ופעילויות מתוכננים.
• לדווח על מצב המערכת האקולוגית ולהתריע על הסכנות הנשקפות.
• להציע דרכים לעצירת הידרדרות המערכת ושיקומה.
• ליצור בסיס נתונים ארוך טווח ולשלבו במסגרת "מרכז המידע הימי הלאומי".
• ליזום ולכוון מחקרים ייעודיים לפתרון הבעיות שיתגלו.